אבל הנה, אני כאן. מייד אחרי הניתוח התחילו לשאול אותי כל חמש דקות בערך ״וכל הזמן הזה את לא רוכב???״, שאלה שלוותה מייד בהשפלת מבט מצידי ותשובה רפה - ״כן, זו בערך התקופה הארוכה ביותר שעברה על ללא אופניים מאז גיל 4...״
כבר כמעט חודש שאני בפיזיותרפיה, מחזק את היד (40% מהכוח, נכון ליום שני האחרון...). טווחי התנועה עלובים, אבל לפחות הכאב הולך ופוחת. הצלחתי השבוע לפתוח בקבוק שתייה לבד, זה כבר הישג...
אני רץ שלוש - ארבע פעמים בשבוע. הבוקר רצתי כ 10 ק״מ, עד הכיכר של הסטף וחזרה. תמיד ראיתי את המספרים הגדולים של כלי הרכב עם האופניים על הגג / מאחור / בתוך הרכב, אבל אף פעם לא שמתי לב לאחוז הגבוה שלהם. הבוקר, כל רכב שני היה עם אופניים. והבוקר קינאתי. זהו, ביום שישי אני לוקח את האופניים ו׳מאשפז׳ אותם לטיפול (צמיג קדמי, חוץ מזה שהם ישבו במחסן כמעט חצי שנה...). שבוע אחרי, אני מתכוון להתחיל בסיבוב קטן בחניה ומשם נראה כבר מה קורה. אני צופה בעיה בהילוכים (כי הפעלת האגודל כואבת והוא חלש...) ובלחיצה עם הבלמים. חוץ מזה, מפחיד אותי לשים כ״א הרבה משקל על היד, ומעניין מה תהיה ההשפעה של ההגבלה הגדולה של טווח התנועה על היכולת שלי לתקל אלמנטים טכניים.
עוד נראה...
