ניסוי כלים - ההנאה הצרופה שבתגלית

"בסינגל ספיד יש למעשה שני הילוכים - בישיבה ובעמידה..."

אחרי שסיימנו לבנות את האופניים, הגיע הזמן לעלות עליהם ולהבין מה בדיוק עשיתי לעצמי.  ניסוי הכלים ארך כחודש וכלל שמונה רכיבות, כולן במסלולים מוכרים לי מאוד, כך שאוכל להשוות לאופניים השניים (הראשונים, למעשה...) שלי - ש"מ, הילוכים וכו'...

מייד כשעליתי על האופניים, שמתי לב לכמה דברים (שהיו ברורים מעצם הרכב הסינגל ספיד-זנב קשיח...) ובעיקר - למשמעות של אותם דברים (שהיו ברורים מעצם הרכב הסינגל ספיד-זנב קשיח...).

ראשית - האופניים, עקב חיסכון בבולם אחורי, קסטה, מעבירים, שיפטרים ושלל הצירים והכבלים המחברים בין כל אלה, קלים הרבה יותר מה Prophet (שיכוך מלא...) אליהם התרגלתי בשנים האחרונות.

שנית - הזנב הקשיח, בשילוב ההעברה הישירה מהפדל לגלגל (אין אפילו מעביר...), גורם לאופניים להגיב לכל לחיצה בזינוק משמעותי.  האופניים מגיבים מהר, כל גרם שמונח על הפדל מתורגם לתנועה.

ועוד - אין הילוכים.  בעליות קשה לרכב בקצב אותו מכתיבים חלק מהרוכבים שנכנסים ל Granny Gear.  הקצב האיטי מעמיס על השרירים והברכיים יותר מדי.  ברירת המחדל הופכת להיות מהירות גבוהה יותר.  לקח ללב,לריאות ובעיקר - לרגליים זמן להדביק את הפער...

בעליות:

בעליות טכניות קצרות, לא חשתי כאילו משהו נפגע.  כן, במקום לעלות אותן לאט - צריך לבוא במהירות גבוהה יותר, בנחישות גבוהה יותר - בעיקר בגלל יכולת הפידול במהירויות איטיות - אבל העליות הטכניות הקצרות לא היוו הבדל משמעותי ביכולות של האופניים.
העליות הטכניות הארוכות יותר, אלה בהן ניצלתי את ההילוכים ה"קלים" בעבר, כן הדגימו לי בצורה הטובה ביותר את ההבדל ואת הצורך להתאים את הרכיבה שלי לאופניים.  גיליתי שעליות שבאופניים "רגילים" הייתי עולה בלי לחשוב, גורמות לי לא רק לחשוב - אלא גם להתאמץ.  בתחילה זה היה קשה, אך אחרי שתיים - שלוש רכיבות מבינים שצריך לעבוד פשוט יותר קשה, לעמוד על הפדלים, לעבוד חזק עם הגוף - אבל הכל ניתן לביצוע, כשאתה יודע כבר למה לצפות...
עליות בשבילים לבנים - את אלה אי אפשר לעלות יותר בהילוך קל ולקחת את הזמן, אין איך לנוח.  נעמדים על הפדלים ו"עפים" קדימה.  בעליות ארוכות במיוחד הרגליים מתחילוות לשרוף, הריאות צועקות הצילו, אבל הן נגמרות מהר - הרבה יותר מהר.

בירידות:

צריך לתת להם לזרום.  ממהירות מסויימת לא ניתן לפדל (אפשר, אבל היעילות של העניין ממש מוטלת בספק...).  האופניים, בעקבות הזנב הקשיח, תזזיתיים יותר, הזנב מקפץ אם לא עומדים כמו שצריך ושומרים עליו.  היעדר השיכוך משפיע גם על המהירות - האופניים מהירים יותר (ועקב המהירות - קופצניים אף יותר).
בירידות טכניות, כפי שרשמתי קודם, הצורך לשמור על הגלגל האחורי למטה הוא משמעותי במיוחד.  במקומות בהם השיכוך המלא שמר על הגלגל האחורי צמוד לסלע, מצאתי אותו מתרומם פתאום ומאיים לעבור לי צעל הראש (איום שהתממש פעם אחת...).  אבל גם כאן - עם מיקום נכון של הגוף, אין אלמנט שלא ניתן לביצוע...

קפיצות:

אני לא קפצן גדול, ההתנסות שלי בקפיצות מוגבלת, הכי רחוק שהגעתי היה עם אסף רסיס בהרי ירושלים לפני שנה.  אבל עם הפרופט "ניקיתי" את רוב המקפצות והסלעים הגדולים בבן שמן.  הקפיצה עם הזנב הקשיח שונה, שונה מאוד - כי אין מה שיספוג פרט לגוף שלך, גם קשה יותר "למשוך למעלה" במהירות איטית, כי אין שיכוך אחורי שישתף פעולה.  אבל גם כאן, כמו במקומות אחרים, לקח מספר התנסויות עד שגיליתי שהאופניים אינם המגבלה - והם יאפשרו לי לעשות כל מה שרק אעשה נכון...

החזרה לזנב הקשיח מזכירה עד כמה השיכוך האחורי תרם ליציבות האופניים וכמה אני צריך לחזור ולפצות על חסרונו בעמידה וכיפוף ברכיים.  המעבר לסינגל ספיד הבהיר לי שזה לא כמו לקבע הילוך באופניים רגילים.  המאמץ הפיזי הנדרש הוא גדול בהרבה.  גינות סלעים, שהיו החביבות עלי ביותר עד היום, בעיקר כאלה בעלייה, הפכו לאתגר ממשי.  ההילוך הקשה יחסית לא מגיב היטב למהירות הנמוכה המתחייבת לפעמים ברצף מכשולים ארוך - וצריך לפצות על זה בטכניקה.  בעליות ארוכות אין איך לנוח עם הילוך קל - פשוט צריך לדאוג שהן יסתיימו מהר יותר.

בסיכומו של דבר - החוויה היא כל מה שציפיתי ורציתי - ואף יותר.  אני מסיים טיולים עם חיוך גדול הרבה יותר, עם תחושה שהאתגר שעמדתי בו היה משמעותי הרבה יותר.

אני נשאר, עם זאת, עם שני זוגות, כי עד שאגיע למצב בו אני יכול לעמוד באחד מטיולי המדבר עם הילוך בודד - אצטרך זוג עם הילוכים...

בונים אופניים חדשים

כבר הרבה זמן אני משחק עם המחשבה של לחזור לאחור, לשנות. השאלה הייתה - כמה אחורה וכמה לשנות? נקודת ההנחה הייתה שאני ממשיך לעשות את אותם הדברים שעשיתי עד היום, רק על "פלטפורמה פחות מפנקת".  מהתחלה היה ברור לי שאני הולך על זנב קשיח. גם היה לי די ברור שסינגל ספיד יהיה חלק מהאתגר הבא. עוד דבר שהיה ברור - מדובר בזוג שני, כי מה Prophet אני לא נפרד. אחרי שלושת אלה מגיעות ההתלבטויות:

איזו שלדה? - כרומולי, ללא ספק, אבל מה לגבי הגיאומטריה ואיזו חברה?
מזלג קדמי - ריג'יד, שיכוח מינימלי, או נקודה אחת של פינוק באופניים?

אחרי שנה וקצת של קריאה והתלבטויות עשיתי את הדבר הטבעי. פניתי לחבר, אחד כזה שבתחום ויש לו חברים שמייבאים, בונים ומתקנים, וביקשתי עזרה. עופר מייד החזיר לי תשובה עם טלפון של מאיר מ"רוכבים".
כבר בשיחה הראשונה עם מאיר ראיתי שיש בצד השני של הטלפון מישהו שמבין מה אני רוצה, זורם איתי, לא מתבייש לזרוק רעיונות, אבל משאיר את המילה האחרונה אצלי.

ולאט לאט מתבהרת לה התמונה:

שלדת ה P7 של Orange נבחרה להוות את הבסיס לזוג החדש. נראה שכבר כמה שנים היא משמשת בסיס טוב לאותה חבורת אנשים שבחרה ללכת על שלדת רטרו, בהילוך בודד.

הגאומטריה של השלדה תוכננה עם זוית ראש של 69 מעלות וזוית כסא של 73.

לגבי המזלג, החלטנו ללכת על מזלג של 140 מ"מ, של Fox, לטובת העניין נבחר ה Float 32, משנת 2012, עם ציר 9 מ"מ - בעיקר בגלל שאני באמת לא צריך ציר מעובה של 15 או 20...

את החלק הבא בחר מאיר, והוא חשוב מאין כמוהו - הגלגלים. מאיר המליץ על ה Mavic Cross Max ST. גלגלים חזקים, קלים ואמינים במיוחד. זרמתי...

בשביל להתגלגל, בחרתי בצמיגים שאני לא מכיר, אבל שעומדים בכמה קריטריונים חשובים מאוד:

1. מיוצרים על ידי Maxxis, עברתי לצמיגים שלהם לפני כמעט 4 שנים ולא הסתכלתי אחורה...
2. מקבלים ביקורות משובחות +, בכל פורום או אתר ביקורות רלוונטי.
3. Tubeless.
4. מתאימים לקיץ הישראלי, בו אתחיל לרכב על האופניים, אך יודעים גם להתמודד עם הבוץ שיש לנו פעם בשנה למשך כמה שבועות.
5. גלגול סביר ומעלה, מול אחיזה ללא פשרות.

ב Prophet אני רוכב עם High roller 2.35 מאחור ועם Minion 2.5 מלפנים. הם נותנים לי אחיזה מצויינת, מעט על חשבון גלגול - אבל אני נותן לרגליים לכפר על זה. כאן אלך על סט של צמיגי Ardent, בעובי 2.35, מלפנים ומאחור.

בגלל שצריך לעצור את הגלגלים האלה החלטתי ללכת עם סט בלמים שאני מכיר ומרוצה ממנו מאוד - Deore XT. ב 2012 שימאנו שיפרו משמעותית את הבולמים והפכו את מה שאני מכיר (מקרוב...) ככמעט מושלם ליותר מזה.

שימנו הוסיפו בוכנות קרמיות ומערכת המתקררת בצורה יעילה יותר. נשמע תענוג...

כמו שכתבתי קודם, בחרתי ללכת לכיוון המאתגר של ה Single Speed, ולשם כך נבחרו הקראנק של Race Face וערכת ה SS של Da Bomb. ההחלטה הייתה לבצע הסבה לסינגל ספיד ולא ללכת על מערכת ייעודית, כך שאם בכל זאת אחליט בשלב כלשהו להסב להילוכים - אוכל לעשות זאת בקלות.  השרשרת - אחת האיכותיות של SRAM.

הקראנק של Race Face:

גם בפדלים החלטתי ללכת על אמינות גבוהה במשקל נמוך ובחרתי שוב ב XT. הניסיון שלי גם עם הפדלים האלה טוב, אין ממש סיבה לשנות...

מבחינת הקוקפיט - כאן אני בבעיה. אני פשוט לא מבין בזה בכלל...
אז החלטתי לזרום עם ההצעות של מאיר:

הד סט - Crane Creek 110

מוט כיסא של Truvativ וכסא של WTB

כידון - Kore Torsion

סטם - Race Face Turbine

גריפים - ODI

קשה לתאר את הציפייה שמתחילה עם סיום בחירת כל החלקים ותשלום המקדמה (ולא זה המקום לפרט את עלות ה"תענוג", אבל בהחלט המקום להודות לדורית על הפתיחות והפרגון...).  הדימיון מפליג בימים האלה בין מחשבות על כיבוש סינגלים חדשים והיכרות מחדש, מזויות אחרות, עם סינגלים שאני מכיר בהם כל אבן.

אתמול, כמה שבועות אחרי שהשלדה הגיעה לארץ ונכנסה ל"אשפוז בהקפאה" במכס ומכון התקנים, קיבלתי SMS ממאיר - "השלדה שוחררה ממכון התקנים, מגיעה מחר לחנות".  מיותר לציין שהיום בחמש התייצבתי בחנות, נכון?

ארבעה אנשים (!) עבדו על ההרכבה במשך כמעט שעתיים.  הבחירות האחרונות כללו גדלי רוטורים (6" מאחור, 7" מלפנים), גודל גלגלי השיניים (יחס 2:1 קלאסי של 36:18...), צבעי הכידון והגריפים וכסא של WTB.

העלייה הראשונה על אופניים חדשים מלווה תמיד בהתרגשות, אך הפעם הייתה גם תחושת חידוש.  אין שיפטרים!!! אחרי 30 שנה על אופניים עם הילוכים - זה ממש חסר.  אבל את ההבדל האמיתי מרגישים עם הדיווש הראשון.  כל הכוח שמונח על הפדלים עובר לקרקע.  אין אבדן של כוח בבולם, אין מתח שרשרת שהולך לאיבוד במעביר אחורי - הכל מתורגם ישירות לתנועה לפנים והאופניים פשוט מגיבים.  השליטה בהם נוחה, הכידון רחב ממש שהייתי רגיל עד היום - אבל נראה בשטח מה זה עושה לי...

כל מה שנשאר עכשיו זה לצאת ולרכב, דבר שיתעכב, כי אני משתתף במירוץ הר לעמק בחמישי-שישי, אז זה יחכה לשבוע הבא.

בינתיים, אני יושב ומסתכל על האופניים, המונחים אחר כבוד בסלון...

עברה לה שנה, טיול ראשון...

Garmin Connect - דרך הסוכר, מהשומרוני הטוב לאלמוג

קשה לתאר במילים כמה חיכיתי.  לא יכול לזכור אפילו את כמות האכזבות בדרך, את מספר הפעמים שחשבתי:  "הנה, זה בא, אני חוזר" והתאכזבתי.

זה קרה בפעם הראשונה לפני חצי שנה, כשד"ר פידהורץ הודיעה לי בהפתעה שיש לי עוד חצי שנה (לפחות) לחכות, למרות שהצפי היה להחלמה של חצי שנה.

לפני שלושה שבועות, אחרי שד"ר פידהורץ אישרה שאני כשיר לחזור "לכל פעילות", הכנסתי מייד את האופניים לטיפול, והתכוננתי לטייל כבר באותו סוף שבוע.  בסוף השבוע הראשון ירדו גשמים שלא אפשרו אפילו לחשוב על חזרה.  נותר לי להתפלל שבסופ"ש שלאחר מכן יהיה מזג אויר ראוי לרכיבה.  וכך זה נראה, התחזית מושלמת, האופניים יצאו מטיפול אינטנסיבי וקבעתי טיול רגוע עם גיתית.  האכזבה השנייה הגדולה (אחרי הדחייה של חצי שנה...) הייתה כשהוצאתי את האופניים מהמחסן לרכיבה - והמעביר היה מפורק...   ...חזרתי לתקן גם את זה, אבל את השבת פספסתי. 

בשבוע האחרון איים מזג האויר על הסיכויים לרכב.  גשם שירד במשך ארבעה ימים ושלג ביום שישי - לא הייתה לי ברירה אלא לדחות את טיול החזרה לעוד שבועיים.  בשישי בצהריים כבר לא יכולתי להתאפק, בעוד בחוץ יורד שלג הוצאתי קריאה נואשת לחברים:  "מחפש אטרקציה - למישהו יש הצעה לטיול אופניים למחר?".

התשובה הגיעה מהר:  המסלול - לא הקלאסי לחזרה אחרי שנה שלמה של השבתה - דרך הסוכר, הגרסה המקוצרת.  מתחילים מפונדק השומרוני הטוב ומסיימים ישירות בתחנת הדלק.  0800 מפגש, 0830 מקליקים, 1100 סיום.

את כל הציוד הכנתי עוד בערב לפני, בשעה שמונה הכל כבר היה מסודר ומוכן לבוקר, איזו התרגשות!  כשהתעוררתי בשש, בחוץ ירד גשם כבד, לא ניתן היה לראות מעבר לקצה הגינה שלי בערפל ושוב ראיתי את חלומי לחזרה חומק לו.  בשש וחצי מגיע SMS מאורן:  "במעלה אדומים שמש, מזג אויר מושלם לרכיבה".

בפונדק השומרוני התייצבתי כבר בשבע וחצי...

ואיזו חזרה נפלאה!  כן, היה מלא בוץ, בעיקר בהתחלה, בוץ שעלה לצימרמן במחיר אוזן שבורה (שהתבררה כמקרה חמור אף יותר של Drop-out שנשבר...).  כן, הביטחון שלי נמוך בהרבה ממה שהיה לפני שנה - אבל זה יחזור.  וכן, היו שתי התרסקויות קשות של חברים, שניהם יצאו מזה על הרגליים, אבל לפחות אחד מהם ניגש ישירות למיון בסוף המסלול...

לא עזרו לי כל מאות הקילומטרים שרצתי בחצי השנה האחרונה, רגליים שלא דיוושו במשך שנה שלמה מרגישות כמו שני בולי עץ אחרי כמה דקות של עליות מבוצבצות.  וההתחלה הייתה קשה, קשה מאוד - הצטערתי שלא עליתי יותר על אופני הכושר בהולמס פלייס.  אבל עכשיו לא רק מאוחר לבכות על זה, גם מיותר - היה נפלא, ותודה לחברים שהוציאו את הטיול, למרות שהיו את כל הסיבות לבטל...

את טיול החזרה הרשמי, זה עם החגיגות, דחיתי לעוד שבועיים, עד אז ארכב עוד כמה פעמים, בשביל הביטחון, בשביל הבריאות - בשביל הנפש!

טוב לחזור, את הקלטת המסלול מהיום אעלה במשך השבוע.