לה פאלמה 12.2010 - יומן מסע: היום החמישי - כמה אפשר לטפס...

כל היום היה לי בראש משפט פתיחה לסיכום היום - אני לא מצליח להיזכר מהו.  אולי הוא הלך לאיבוד אי שם בעליות המטורפות של היום...

קמתי עייף.  מאוד עייף.  כל כך עייף שהחבר'ה בחנות שאלו אותי אם אני בטוח שאני רוצה לרכב היום.  אז כמה עייף שאני לא אהיה, על רכיבה אני לא אוותר.

נתנו לנו ברירה בבוקר:

או להתחיל רכיבה מהחנות - טיפוס של 1000 מטר בערך.
או להגיע עם מונית (במחיר כלול) עד אל פאסו ומשם לטפס 600 מטר בערך.
או לשלם כמה יורו ולטפס 0 מטר (בערך...).

יורגן (בחור גרמני שהצטרף הבוקר...) בחר באופציה א' והצטרף ללילי (זו שהייתה אלופת גרמניה או משהו כזה...).  עדי חבר לרוברטו (הקרדיולוג הצ'יליאני...), שילמו 5 יורו כל אחד וחיכו לנו למעלה.  אני בחרתי באמצע - ויחד עם רודי טיפסנו כמעט 600 מטר, כאשר אנחנו מחכים באל פאסו ליורגן ולילי.

רודי אומר שנחכה על כוס קפה, ואנחנו עוצרים ליד איזה בר, נכנסים פנימה ואני נדהם שוב.  משהו שלא סיפרתי עדיין.  השעה 1030 בבוקר, הבר מפוצץ באנשים שיושבים כשליד כל אחד בקבוק קולה וכוס יין אדום.  מדהים.  אני מזמין את רודי לקפה, כי היום יום ההולדת שלו...

יורגן ולילי מגיעים אחרי כמה דקות ואנחנו מתחילים (הם ממשיכים) לטפס.  ברגע שיורדים לשטח, העליה נהיית גם טכנית ויורגן מתקשה.  רודי מחליט להישאר איתו ושולח את לילי להוביל אותי בעליה.  אם מישהו מהמוסד קורה את השורות האלה, פתרתי לכם בעיה קשה עם אחמדיניג'אד.  הבחורה רוצחת!  היא הכתיבה לי כזה קצב בעליה, שרציתי למות.  היא גם לא עצרה לשנייה אחת כל ה 600 מטר האלה, כולל חלקים בסינגלים ועליות בזוויות משוגעות - רציתי להתאבד!!!

בסוף היא עצרה - כי היא צריך לחכות לרודי ויורגן - וגם בגלל שהיא קלטה כנראה שאני על סף הזדכות על הנשמה שבאפי.  בסוף הם מגיעים ועולים חזרה לכביש, להמשך הטיפוס (חשבתם שזה נגמר? - גם אני...  אבל ממש לא...) - עוד 150 מטר בערך.

בסוף מגיעים לנקודה בה עדי ורוברטו מחכים - ורודי את לילי מרשים לי לנוח כמה דקות, לשתות ג'ל ולהתארגן על עצמי.  פונים דרומה, בדאבל נוח, שמוסיף עוד קצת גובה (ומאבד אותו מדי פעם...) עד שרודי מסמן - כאן מתחילים לרדת.  לובשים מגינים, מורידים כיסאות, משחררים בולמים (וגם בלמים) ורודי מוביל את הטיסה במורד ההר.

משהו על הבחור - הוא מהיר.  קשה לי למצוא בארץ חברים שמשאירים אותי באבק כמוהו, הבחור לא חסר פחד, אלא מודע לכל תנועה של האופניים, שלו ולכל מה שקורה עם השביל.  הוא שולט במה שקורה בצורה מושלמת וגם כשהסינגל נהיה טכני עם סוויצ'בקים צפופים, הוא עובר את האלמנטים במהירות הברק.  את הסוויצ'בקים הוא עובר בצורה מדהימה, בעצם - אחת משתיים:  או שהוא עושה סטופי עם הסטה של הגלגל האחורי בין 90 ל 150 מעלות וממשיך לנסוע, או שהוא נעמד עם האופניים ובקפיצה אחת מסובב אותם בכיוון הנכון - וממשיך.

שתבינו מה הרמה הטכנית של הבחור!!!

והוא ממשיך בזרימה...

הסינגל הזה מסתיים בפונדק קטן על הדרך, שם עוצרים לסנדוויץ' וכוס מיץ תפוזים.  יורגן מזמין בירה וזה קצת מרגיז את רודי - הם לא מרשים לשתות אלכוהול תוך כדי רכיבה...

רודי מתחיל גם להראות סימני דאגה.  חשבנו לחלוק מחר מונית ולהגיע ל Los Muchachos - הנקודה הגבוהה ביותר באי, 2500 מטר בערך.  משם לרדת עד לוס ליאנוס (300 מטר).  המסלול כולל גם 600 מטר עליות - אז יוצא לרדת בערך 2800 מטר.  אבל תחזית מזג האויר מנבאת רעות, צריך לדבר עם דניאל ולהחליט.

את שארית הדרך לחנות עושים בטיסה ברחובות הכפרים, הנהגים ממשיכים לגלות סלחנות לטיסה של האופניים ביניהם (המהירות המותרת באי, כמו שכתבתי, היא בין 30 ל 40 קמ"ש, אותה אנחנו עוברים בירידה בהרבה...).

הערב נפגשים בפאב לחגוג יום הולדת לרודי ודניאל, ואז נדע גם מה קורה מחר.  בינתיים התחיל לרדת גשם ובסיבוב קטן בעיר קניתי לבנות כובעים עם רקמה של השם שלהן - מגניב...