יום רביעי, 15 בדצמבר 2010

לה פאלמה 12.2010 - יומן מסע: היום הרביעי - בסוף חייבים גם ליפול...

מאז שהייתי קטן הייתה למושג 'לטפס על הקירות' משמעות מאוד ספציפית, לרוב בהקשר של דברים שאני גורם להורים שלי - ובהמשך לדורית.  מעולם לא דמיינתי שמי שיטפס על הקירות זה יהיה אני - ועוד מבחירה.

מהתחלה ידענו שהיום יום קצר.  אתמול היה ארוך מאוד, מחר מצפה לנו יום קשה - היום רגוע.  רגוע זה רק 250-300 מטר טיפוס.  העניין הוא שבלה פאלמה טיפוס שכזה, גם אם הוא על הכביש, הוא אינטנסיבי מאוד.  משהו בסגנון של להסתכל על העליה של בית אורן ולצחוק בנימוס על הבדיחה...

התחלנו כרגיל במפגש חברתי על כוס קפה מול החנות - ולאחר נסיעה קצרה פגשנו את הני - הנהג - והעמסנו את האופניים.  ההקפצה המקורית אמורה הייתה להיות עד אל פאסו, ואז 500-600 מטר טיפוס, אבל אחרי מקח וממכר בין עדי ורוברטו (מצד אחד) לרודי (מן הצד השני) סוכם על צמצום כלפי מעלה.  זה לא הפריע לרודי, שהוריו הכיעו היום לביקור באי ובהחלט שמח על הקיצור.  מה שנקרא - WIN-WIN.



הטיפוס בכביש כאן זה שוב משהו שקשה לתאר.  שוב אותם נופים, סביב כביש שאם הטבע היה יוצר כבישים - ככה הם היו נראים, שוב האוויר שאין נקי כמוהו.  והנהגים, שאם לא תזוז ימינה ינהגו אחריך בעשרה קמ"ש בלי להראות סימנים של חוסר סבלנות.




סיום העליה בכביש הוא בדיוק בנקודה בה התחלנו בימים האחרונים - מסתבר ממכאן אפשר גם להתחיל ברכיבת שטח, בלי לטפס עוד בכביש - וזה מה שאנחנו עושים.  תחילת הרכיבה בשטח חולי יחסית, אבל השביל (ובעיקר רודי) מהיר מאוד. 



אחרי כמה דקות זורמות - רודי מכניס אותנו ליער, עם אזהרה - 'יער אורנים, אבנים ועליהם מחטי אורנים זה מחליק - זהירות'.  ומוסיף - 'יותם, סע ראשון'.  אז אני נוסע בסינגל זורם.  מי שיסתכל בסרטונים יאמר - זה נראה בדיוק כמו חורשים / בן שמן ודומיהם.  וזה נכון, פרט לדבר אחד - כאן אתה יכול לרכב בסינגל אחד שעה וחצי - רק בירידה - והוא לא יגמר.  הסינגלים הכי טובים וארוכים בארץ מסוגלים למשוך חמש דקות של ירידה, במקרה הטוב...

באחד הקטעים אומר לי רודי להיזהר במיוחד, כי האבנים בקטע הזה חלקות.  נשבע לכם שירדתי בזהירות, נשבע לכם שגם לא החלקתי.  מה שקרה הוא שעליתי בכלל על אבן חופשיה, שזרקה את הגלגל הקדמי שלי לקו גרוע במיוחד - והופ:  אני מתגלגל קדימה.  לשמחתי האינסטינטים טובים ואני מתכרבל, מתגלגל ופשוט קם.  מכה קטנה בברך שמאל, קטנה יותר בשוק ימין - לא משהו שמפריע לרכב.  הדבר הראשון שאני באמת בודק? - אם מישהו ראה.  אף אחד? - מצוין, אפשר להמשיך והכבוד במקומו מונח...
בסך הכל אנחנו יורדים בסינגלים וקצת דאבלים משהו כמו 500 מטר, עד אל פאסו.  בכניסה לאל פאסו רודי ניאות סוף סוף ללמד אותי את סודות הסטופי - ונותן לי את הטיפ של החיים בשביל להצליח.  פתאום זה הולך לי - ואפילו די טוב.  רודי גאה, אני שמח - אפשר להמשיך.  אורבן קצר בתוך אל פאסו - וכוס מיץ תפוזים בבית קפה...

המשך הרכיבה עד לוס ליאנוס קצר ותלול, כמעט כולו על כביש, פרט לסינגל קצר שבו עושה עדי את הנפילה של היום, ונשאר עם חתך מרשים בעקב.  לשמחתי - יש קרדיולוג שיטפל בו, כי אני מפחד מדם...

בדרך חזרה לחנות, בתוך לוס ליאנוס, עוצר רודי פתאום באיזו מסעדה.  בירור קצר עם רוברטו (בערך היחיד שבאמת מבין מה רודי אומר פרט למטראז', למעלה ולמטה...) מלמד שהוא מזמין לכולם מקום לארוחת ערב בשמונה - שמונה וחצי.  זה משאיר לנו זמן (הרבה זמן) להתארגנויות, קניות וכו'.

קניות? - מצוין, יש לי כמה חובות, וזה נתן לי בדיוק את הזמן שאני צריך בשביל להשלים את כל מה שהיה חסר לי.

בשמונה נפגשת קבוצה גדולה - שאת חצייה אני לא מכיר בכלל, מסתבר שיש אנשים שבאים לכאן לשלושה שבועות, ורוכבים רק יומיים - שלושה בשבוע.  תוך כדי מפרט רודי את ה"תפריט" למחר, שכולל - כמובן - עליות (הוא מדבר על 600 מטר - עדי מתמקח איתו על נקודת ההתחלה...) וירידות (בלי זה לא הייתי בא).

ארוחת הערב מצויינת, החברה טובה - ושיחת טלפון טובה עם דורית הפכה את הערב למושלם....

4 תגובות:

  1. לא שמעת שצריך לטפס כדי להרוויח את הירידה?
    מה הכייף בסתם לרדת???

    תמשיכו ליהנות ובזהירות.

    השבמחק
  2. אתה יודע מה מדליק במה שכתבת, אופיר?

    שזה בדיוק מה שאני אומר כל הזמן לעדי.

    טיפסתי היום בין 900 ל 1000 מטר. ירדנו משהו כמו 1400-1500 מטר. מדהים!!!

    השבמחק
  3. יפה יפה.
    בסוף עוד אכשיר אותך לטיולי XC (בשילוב סינגלים, כמובן)

    השבמחק
  4. רק בשילוב XC - אפילו פה המדריכים למדו מה אני אוהב, איך שאני שואל מה יש היום הם עונים - "אל תדאג יהיה טכני, מבטיחים".

    ומקיימים. בגדול.

    השבמחק