החורף והגשם תפסו אותי דווקא עם שבת שבה היה לי "פס" לרכיבה ארוכה. לצערי, החברים רכבו בצפון בשישי, כך שהייתי חייב למצוא שותפים אחרים - כי במדבר לא רוכבים לבד, בעיקר מסלול שדורש הקפצה.
הבחירה הייתה למסלול שלא עשיתי כבר שני חורפים, מערד לים המלח, דרך מעלה (מורד) זרון. למה? - כי מעלה זרון זכור לי כמסלול מאתגר טכנית - ורציתי משהו ש"יוציא ממני את המיץ".
לטיול שפתחתי בגרופי הצטרפו עוד 7 רוכבים, רובם דווקא מאזור ירושלים.
נפגשנו בשבע ורבע בנווה זהר, בקור עז של 7 מעלות, עם רוח שקירבה את הטמפרטורה המורגשת יותר לכיוון ה 5 מעלות. כשהגענו לחנייה שליד מלון מואב בערד כבר הצטערתי שלא לקחתי משהו ארוך ללבוש. האצתי בחברים להתארגן בזריזות - ואחרי הסבר כללי על המסלול יצאנו לדרך.
את המסלול לא הכרתי מספיק טוב, כך שהצטיידתי בהקלטה שלו, אחריה עקבתי בעזרת הפניקס 3 - אותו הצבתי על הכידון. פוסט נפרד בנושא ניווט בעזרת הפניקס יגיע בקרוב...
אחרי קטע קצר מאוד בדרך כורכר טובה, נזרקים ישר לתוך הסינגל, שהנוף שלו מאדימי משהו, משובץ באבנים חדות ומשטחי שלע בהירים. אני מנסה "לעוף" אותו - ומגלה שרוח הצד העזה זורקת אותי כל הזמן ימינה. ניסיונות לפצות על כך נגמרים ביציאה חסרת שליטה מהסינגל - אז אני פשוט מאט טיפה - ומפסיק לקפוץ...
אחרי שיורדים מגמה אחת למטה, הרוח נרגעת - גם התחממנו מעט (במיוחד אחרי איזה טיפוס רציני...) - ואפשר להנות מכל האלמנטים שבדרך. המסלול רצוף בסינגלים ברורים, מסומ"שים ברובם. בקטעי הקישור נעזרתי בהקלטה - שכן בקטעים מסויימים פשוט "חתכנו", תוך התחשבות בתוואי השטח ולא בשבילים הקיימים.
גם נפילה קטנה הייתה, לצערי לא צולמה, כשבסוף הגיע "הדובדבן שבקצפת" - מעלה זרון.
תחילתו באותם סינגלים משובצים באבנים חופשיות, עם מדרגת סלע מדי פעם, כאשר לאט לאט המדרון נהיה תלול, או אז משתלבים מקטעי חול קצרים, בשביל העניין. לקראת סופו של המעלה (המורד) הזוית כבר חדה מאוד, אבל משטחי הסלע מקנים אחיזה מצויינת - ובאופן מפתיע - כאן קל יותר מאשר בחלקים הפחות תלולים שבתחילת המסלול...
הסיום בשביל ג'יפים (שמתאים גם לפרייבטים) מנהלתי - עד לנווה זהר, שם התפנקנו בקפה ועוגה (שדורית הכינה...).
סרטון של מעלה זרון - ממצלמה על החזה:
סרטון הטיול:
וכמה תמונות מהטיול:
הבחירה הייתה למסלול שלא עשיתי כבר שני חורפים, מערד לים המלח, דרך מעלה (מורד) זרון. למה? - כי מעלה זרון זכור לי כמסלול מאתגר טכנית - ורציתי משהו ש"יוציא ממני את המיץ".
לטיול שפתחתי בגרופי הצטרפו עוד 7 רוכבים, רובם דווקא מאזור ירושלים.
נפגשנו בשבע ורבע בנווה זהר, בקור עז של 7 מעלות, עם רוח שקירבה את הטמפרטורה המורגשת יותר לכיוון ה 5 מעלות. כשהגענו לחנייה שליד מלון מואב בערד כבר הצטערתי שלא לקחתי משהו ארוך ללבוש. האצתי בחברים להתארגן בזריזות - ואחרי הסבר כללי על המסלול יצאנו לדרך.
את המסלול לא הכרתי מספיק טוב, כך שהצטיידתי בהקלטה שלו, אחריה עקבתי בעזרת הפניקס 3 - אותו הצבתי על הכידון. פוסט נפרד בנושא ניווט בעזרת הפניקס יגיע בקרוב...
אחרי קטע קצר מאוד בדרך כורכר טובה, נזרקים ישר לתוך הסינגל, שהנוף שלו מאדימי משהו, משובץ באבנים חדות ומשטחי שלע בהירים. אני מנסה "לעוף" אותו - ומגלה שרוח הצד העזה זורקת אותי כל הזמן ימינה. ניסיונות לפצות על כך נגמרים ביציאה חסרת שליטה מהסינגל - אז אני פשוט מאט טיפה - ומפסיק לקפוץ...
אחרי שיורדים מגמה אחת למטה, הרוח נרגעת - גם התחממנו מעט (במיוחד אחרי איזה טיפוס רציני...) - ואפשר להנות מכל האלמנטים שבדרך. המסלול רצוף בסינגלים ברורים, מסומ"שים ברובם. בקטעי הקישור נעזרתי בהקלטה - שכן בקטעים מסויימים פשוט "חתכנו", תוך התחשבות בתוואי השטח ולא בשבילים הקיימים.
גם נפילה קטנה הייתה, לצערי לא צולמה, כשבסוף הגיע "הדובדבן שבקצפת" - מעלה זרון.
תחילתו באותם סינגלים משובצים באבנים חופשיות, עם מדרגת סלע מדי פעם, כאשר לאט לאט המדרון נהיה תלול, או אז משתלבים מקטעי חול קצרים, בשביל העניין. לקראת סופו של המעלה (המורד) הזוית כבר חדה מאוד, אבל משטחי הסלע מקנים אחיזה מצויינת - ובאופן מפתיע - כאן קל יותר מאשר בחלקים הפחות תלולים שבתחילת המסלול...
הסיום בשביל ג'יפים (שמתאים גם לפרייבטים) מנהלתי - עד לנווה זהר, שם התפנקנו בקפה ועוגה (שדורית הכינה...).
סרטון של מעלה זרון - ממצלמה על החזה:
סרטון הטיול:
וכמה תמונות מהטיול:
