את הזמן שעבר מאז שסגרתי הכל ועד יום הטיסה העברתי במחשבות יום-יומיות בלתי פוסקות על הנסיעה. מדי פעם איזה מייל עם שאלה לקלאב ג'ירף, לסוכנת הנסיעות ואפילו למלון (צריך לוודא שיש WIFI בשביל שנוכל לכתוב ולהפיץ סיכום יומי, לא?).
הדבר הגרוע היחיד שקרה הוא שגיליתי שלא אוכל לשמר את מסורת הקפה השחור טרם הרכיבה שהתחלתי לא מזמן - איבריה לא מאפשרים הטסת גזייה. לא יודע איך נתחיל יום בלי, אבל אני מאמין שנסתדר...
כמה דברים שהוספתי לרשימה:
מצלמת קסדה, תרומת ידידי אסף (לוץ) רסיס - וגיא עומר אפילו מצא לי תפס לקסדה...
שקיות אטומות למים - כאלה שקונים בריקושט - בשביל לשמור על הטלפון, GPS והמקליט של המצלמה...
מחשב נייד עם סקייפ - ללא ספק הדרך הטובה והזולה לשמור על קשר עם הבית.
איזוטון, ג'לים, חטיפי אנרגיה וכדורי מלח.
מתאמים לחשמל - בספרד השקעים דומים לשלנו, ללא הארקה (אז יש רק שני חורים עגולים) = כל מכשיר עם שקע משולש לא יעבוד...
ההכנות כוללות רכישת ביטוח נסיעות - הלכתי עם ההמלצה של המועדון והזמנתי. תהליך קצרצר שכלל קבלת מייל ושליחת הטופס חזרה בפקס - ואני מבוטח.
מה שאני לא אוהב בטיסות בוקר מוקדמות הוא שאתה בכצם מפספס לילה - אתה צריך להיות בשדה מתישהו לפנות בוקר ואין לך ממש זמן לישון. מה שנקרא - מחיר פעוט לשלם על טיול אופניים של שבוע...
...אבל אין כמו נתב"ג. אתה יוצא מהבית בשתיים וחצי להמתין למונית השירות והשכונה מתה - אפילו חתול לא זז. והכביש, אפילו כביש 1, ריק לעומת מה שאני רגיל לראות בשעות האור. אבל ברגע שאתה נוחת בנתב"ג, אתה בעולם אחר. המקום שוקק חיים, מאות אנשים שיוצאים - לחופשה ועבודה או סתם נסיעה לאנשהו - או חוזרים או אפילו (כן, גם בשעות האלה...) רק מלווים חברים או קרובים שטסים.
לרוב אני עובר בדיקה בטחונית ושיקוף ללא בעיות מיוחדות. אבל הפעם יש במזוודה לדרמן, בקבוקוני CO2 ומצלמת קסדה, ומהשיקוף שולחים אותי לבדיקה ידנית. שיחה קצרה עם הבודק, שמבין שבאמת אין לי כוונה להפיל אף מטוס מהאוויר בזמן הקרוב (פרט למטוסים במשחקי המחשב שלי, אבל שוב - ברשומה נפרדת, נכון?) ומשחרר אותי לדרכי.
כמה אנשים מאחורי עומד עדי - שהצטרף אלי ברגע האחרון ממש לטיול. הצלחתי להישאר איתו עד הדיוטי פרי, כאן איבדתי אותו לשנייה ולא מצאתי שוב - מזל שיש לנו כרטיסים לאותה טיסה... ...כמה טיפים קטנים, למעבר זריז:
- לא מבין את האנשים שעוד לא עשו כרטיס ביומטרי - מה עובר עליכם, אוהבים תורים? זה מין פטיש Fetish כזה של לעמוד בתור???
- תבדקו מראש כמה מזוודות מותר לכם להביא, וכמה משקל. בגדול, 23 ק"ג למזוודה, מזוודה אחת בטיסות רגילות, שתי מזוודות בטיסות טרנס אטלנטיות. עדי שילם 60$ על זה שהגיע עם שתי מזוודות - במשקל הוא לא חרג...
- צ'ק אין מוקדם. באינטרנט. זה מאפשר לבחור את המקומות מראש. אני אוהב לשבת במעבר - אפשר "לגנוב" מקום לרגליים, זה טוב לאנשים ארוכים (אני לא ממש ארוך, אבל מספיק בשביל שלא יהיה לי נוח במרחקים בין הכסאות במחלקת תיירים...).
דיוטי פרי? - תמיד אני מגיע לכאן עם אג'נדה, משהו לקנות. הפעם חרגתי ממנהגי - אני מסרב בתוקף לקנות לאנשים סיגריות. זה עניין עקרוני, אני לא מוכן לקנות לאנשים דברים כאלה - אף פעם לא קניתי. אבל בשביל ויויאן אני חורג ממנהגי המקודש. בקבוק יין לחנוכת הבית של אחותי שמתקיימת ביום שבו אני חוזר, קצת שוקולדים לחברים בעבודה ומשם מה שנקרא בשפה המקצועית - Browsing, מסתובב בחנויות ועוצר את עצמי לא לקנות מעיל יפיפה של טימברלנד או Wii או משהו דומה.
בסוף אני משכנע את עצמי שמה שצריך בארבע בבוקר זה כוס קפה שחור ומתיישב לכתוב עוד כמה שורות - בשביל ההיסטוריה.
הטיסה למדריד ארוכה מהמתוכנן, בעקבות רוחות פנים חזקות (כך, לפחות טוען הקברניט). זה הזמן לספר עוד פרט חשוב עלי - אני לא יודע לשבת במקום אחד יותר מכמה דקות (לראיה - המושב האהוב עלי הוא מושב האופניים, שזז כל עוד אני עליו...).
שימו אותי שש שעות במטוס, ואחרי שעה הפסקה לעוד שלוש - ויוצא לכם שבר כלי חסר סבלנות. הנחיתה בלה פאלמה הייתה חוויה בפני עצמה. נשבע לכם שהטייס רוכב דאונהיל, כי צורת הנחיתה שלו הייתה פשוט דרופ - הוא ריחף מעל המסלול ופתאום הביא צניחה חדה עליו, כאילו קפץ איזה אלמנט ונחת לפלאט (Flat) כמו איזה רוכב פרי רייד...
כשאספנו את המזוודות גילינו למגינת ליבנו שהסבלים של איבריה הצליחו לרסק את אחת המזוודות של עדי (מזוודה קשיחה...) - שרפנו איזה חצי שעה בהגשת תלונה בנציגות של איבריה במקום. מאוחר יותר גם עזר לנו דיויד מהמלון בהמשך הטיפול בבעיה.
מדהים, אגב, כמה אנשים בספרד לא מדברים מילה באנגלית. הגענו ללה פאלמה ולהפתעתי לא חיכה לנו נהג ההסעה כמובטח. בדיוק בשביל זה אני סוחב איתי טלפון - ישר התקשרתי למשרד המקומי. בירור קצר העלה שהם שכחו לשלוח מונית וביקשו ממני פשוט להיכנס למונית ולנסוע - את הכסף שאשלם אקבל חזרה. בין לבין היה איזה בלבול קטן לגבי איזה מלון יהיה מקום משכננו לשבוע הקרוב - התעקשתי לנסוע לזה שתיאמו לי החברים בקלאב ג'ירף בארץ.
תוך כדי הרמתי טלפון לקלאב ג'ירף, לספר על הבלבול וחמש דקות אחרי שהשארתי הודעה במשיבון חזר אלי איילון, ניר כמה דקות אחריו (רוצה להזכיר שבשלב זה השעה 1600 ביום שישי בארץ...). בסוף הכל מסודר - אנחנו במלון יפה במרכז מה שאולי כאן נקרא עיר. אחרי התארגנות קצרה, קפצנו לחנות של Bike n' Fun. היינו צריכים לחכות ל 1700, כי אז פותחים. גיליתי מאוחר יותר שכל העיר הזאת נסגרת בצהריים ונפתחת מחדש בין 1700 ל 1930 - איך לא חשבנו על זה בעצמנו? - לקח ליישום...
בחנות פגשנו את דניאל, המדריך, וסיכמנו על זה שמחר נתחיל במסלול שרובו ירידות טכניות עם שלוש הקפצות ובסוף היום נחליט אם זה מתאים לנו, או שאנחנו רוצים יותר עליות. כמו שרשמתי בבלוג ברשומה שיועדה לנושא - אני רוכב ללא מיגון, אבל דניאל מתעקש שצריך. סיכמנו שאני אשכור ליום הראשון ונראה מה קורה הלאה...
את היום קינחנו בפיצה שעליה המליץ דניאל, הפיצה טובה והבירות לא מוכרות אבל מתקבלות על הדעת. ושוב נדהמתי מכמה שאנשים כאן לא מדברים אנגלית. לא בפיצריה ולא בחנויות שהסתובבנו בהם - לא מדברים מילה באנגלית. הכל בניחושים ושפת סימנים...
מחר נפגשים בחנות האופניים מוקדם - 0900. חיים טוב האנשים כאן...
הדבר הגרוע היחיד שקרה הוא שגיליתי שלא אוכל לשמר את מסורת הקפה השחור טרם הרכיבה שהתחלתי לא מזמן - איבריה לא מאפשרים הטסת גזייה. לא יודע איך נתחיל יום בלי, אבל אני מאמין שנסתדר...
כמה דברים שהוספתי לרשימה:
מצלמת קסדה, תרומת ידידי אסף (לוץ) רסיס - וגיא עומר אפילו מצא לי תפס לקסדה...
שקיות אטומות למים - כאלה שקונים בריקושט - בשביל לשמור על הטלפון, GPS והמקליט של המצלמה...
מחשב נייד עם סקייפ - ללא ספק הדרך הטובה והזולה לשמור על קשר עם הבית.
איזוטון, ג'לים, חטיפי אנרגיה וכדורי מלח.
מתאמים לחשמל - בספרד השקעים דומים לשלנו, ללא הארקה (אז יש רק שני חורים עגולים) = כל מכשיר עם שקע משולש לא יעבוד...
ההכנות כוללות רכישת ביטוח נסיעות - הלכתי עם ההמלצה של המועדון והזמנתי. תהליך קצרצר שכלל קבלת מייל ושליחת הטופס חזרה בפקס - ואני מבוטח.
מה שאני לא אוהב בטיסות בוקר מוקדמות הוא שאתה בכצם מפספס לילה - אתה צריך להיות בשדה מתישהו לפנות בוקר ואין לך ממש זמן לישון. מה שנקרא - מחיר פעוט לשלם על טיול אופניים של שבוע...
...אבל אין כמו נתב"ג. אתה יוצא מהבית בשתיים וחצי להמתין למונית השירות והשכונה מתה - אפילו חתול לא זז. והכביש, אפילו כביש 1, ריק לעומת מה שאני רגיל לראות בשעות האור. אבל ברגע שאתה נוחת בנתב"ג, אתה בעולם אחר. המקום שוקק חיים, מאות אנשים שיוצאים - לחופשה ועבודה או סתם נסיעה לאנשהו - או חוזרים או אפילו (כן, גם בשעות האלה...) רק מלווים חברים או קרובים שטסים.
לרוב אני עובר בדיקה בטחונית ושיקוף ללא בעיות מיוחדות. אבל הפעם יש במזוודה לדרמן, בקבוקוני CO2 ומצלמת קסדה, ומהשיקוף שולחים אותי לבדיקה ידנית. שיחה קצרה עם הבודק, שמבין שבאמת אין לי כוונה להפיל אף מטוס מהאוויר בזמן הקרוב (פרט למטוסים במשחקי המחשב שלי, אבל שוב - ברשומה נפרדת, נכון?) ומשחרר אותי לדרכי.
כמה אנשים מאחורי עומד עדי - שהצטרף אלי ברגע האחרון ממש לטיול. הצלחתי להישאר איתו עד הדיוטי פרי, כאן איבדתי אותו לשנייה ולא מצאתי שוב - מזל שיש לנו כרטיסים לאותה טיסה... ...כמה טיפים קטנים, למעבר זריז:
- לא מבין את האנשים שעוד לא עשו כרטיס ביומטרי - מה עובר עליכם, אוהבים תורים? זה מין פטיש Fetish כזה של לעמוד בתור???
- תבדקו מראש כמה מזוודות מותר לכם להביא, וכמה משקל. בגדול, 23 ק"ג למזוודה, מזוודה אחת בטיסות רגילות, שתי מזוודות בטיסות טרנס אטלנטיות. עדי שילם 60$ על זה שהגיע עם שתי מזוודות - במשקל הוא לא חרג...
- צ'ק אין מוקדם. באינטרנט. זה מאפשר לבחור את המקומות מראש. אני אוהב לשבת במעבר - אפשר "לגנוב" מקום לרגליים, זה טוב לאנשים ארוכים (אני לא ממש ארוך, אבל מספיק בשביל שלא יהיה לי נוח במרחקים בין הכסאות במחלקת תיירים...).
דיוטי פרי? - תמיד אני מגיע לכאן עם אג'נדה, משהו לקנות. הפעם חרגתי ממנהגי - אני מסרב בתוקף לקנות לאנשים סיגריות. זה עניין עקרוני, אני לא מוכן לקנות לאנשים דברים כאלה - אף פעם לא קניתי. אבל בשביל ויויאן אני חורג ממנהגי המקודש. בקבוק יין לחנוכת הבית של אחותי שמתקיימת ביום שבו אני חוזר, קצת שוקולדים לחברים בעבודה ומשם מה שנקרא בשפה המקצועית - Browsing, מסתובב בחנויות ועוצר את עצמי לא לקנות מעיל יפיפה של טימברלנד או Wii או משהו דומה.
ג'יימס ריצרדסון - הבחור בטח מיליארדר...
בסוף אני משכנע את עצמי שמה שצריך בארבע בבוקר זה כוס קפה שחור ומתיישב לכתוב עוד כמה שורות - בשביל ההיסטוריה.
נתב"ג - אחד משדות התעופה היחידים בעולם עם אינטרנט אלחוטי חינמי - כל הכבוד!!!
הטיסה למדריד ארוכה מהמתוכנן, בעקבות רוחות פנים חזקות (כך, לפחות טוען הקברניט). זה הזמן לספר עוד פרט חשוב עלי - אני לא יודע לשבת במקום אחד יותר מכמה דקות (לראיה - המושב האהוב עלי הוא מושב האופניים, שזז כל עוד אני עליו...).
מעבר בין טרמינלים במדריד - מונטאז' טבעי של החלון הקדמי של הרכבת...
שימו אותי שש שעות במטוס, ואחרי שעה הפסקה לעוד שלוש - ויוצא לכם שבר כלי חסר סבלנות. הנחיתה בלה פאלמה הייתה חוויה בפני עצמה. נשבע לכם שהטייס רוכב דאונהיל, כי צורת הנחיתה שלו הייתה פשוט דרופ - הוא ריחף מעל המסלול ופתאום הביא צניחה חדה עליו, כאילו קפץ איזה אלמנט ונחת לפלאט (Flat) כמו איזה רוכב פרי רייד...
כשאספנו את המזוודות גילינו למגינת ליבנו שהסבלים של איבריה הצליחו לרסק את אחת המזוודות של עדי (מזוודה קשיחה...) - שרפנו איזה חצי שעה בהגשת תלונה בנציגות של איבריה במקום. מאוחר יותר גם עזר לנו דיויד מהמלון בהמשך הטיפול בבעיה.
מבט ראשון לאי בירידה מהמטוס - מחר יהיו תמונות טובות יותר, מבטיח, כי הנוף מהמם!!!
מדהים, אגב, כמה אנשים בספרד לא מדברים מילה באנגלית. הגענו ללה פאלמה ולהפתעתי לא חיכה לנו נהג ההסעה כמובטח. בדיוק בשביל זה אני סוחב איתי טלפון - ישר התקשרתי למשרד המקומי. בירור קצר העלה שהם שכחו לשלוח מונית וביקשו ממני פשוט להיכנס למונית ולנסוע - את הכסף שאשלם אקבל חזרה. בין לבין היה איזה בלבול קטן לגבי איזה מלון יהיה מקום משכננו לשבוע הקרוב - התעקשתי לנסוע לזה שתיאמו לי החברים בקלאב ג'ירף בארץ.
תוך כדי הרמתי טלפון לקלאב ג'ירף, לספר על הבלבול וחמש דקות אחרי שהשארתי הודעה במשיבון חזר אלי איילון, ניר כמה דקות אחריו (רוצה להזכיר שבשלב זה השעה 1600 ביום שישי בארץ...). בסוף הכל מסודר - אנחנו במלון יפה במרכז מה שאולי כאן נקרא עיר. אחרי התארגנות קצרה, קפצנו לחנות של Bike n' Fun. היינו צריכים לחכות ל 1700, כי אז פותחים. גיליתי מאוחר יותר שכל העיר הזאת נסגרת בצהריים ונפתחת מחדש בין 1700 ל 1930 - איך לא חשבנו על זה בעצמנו? - לקח ליישום...
בחנות פגשנו את דניאל, המדריך, וסיכמנו על זה שמחר נתחיל במסלול שרובו ירידות טכניות עם שלוש הקפצות ובסוף היום נחליט אם זה מתאים לנו, או שאנחנו רוצים יותר עליות. כמו שרשמתי בבלוג ברשומה שיועדה לנושא - אני רוכב ללא מיגון, אבל דניאל מתעקש שצריך. סיכמנו שאני אשכור ליום הראשון ונראה מה קורה הלאה...
את היום קינחנו בפיצה שעליה המליץ דניאל, הפיצה טובה והבירות לא מוכרות אבל מתקבלות על הדעת. ושוב נדהמתי מכמה שאנשים כאן לא מדברים אנגלית. לא בפיצריה ולא בחנויות שהסתובבנו בהם - לא מדברים מילה באנגלית. הכל בניחושים ושפת סימנים...
מחר נפגשים בחנות האופניים מוקדם - 0900. חיים טוב האנשים כאן...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה