כל הזמן שאלו אותי "מה לגבי טיול בחו"ל?". אני? טיול בחו"ל? - עוד לא מיציתי את ישראל בכלל. זה היה התירוץ הקבוע, שכיסה על העובדה שפחדתי לטוס. לא סתם פחדתי, סבלתי מפחד משתק מטיסות. הפחד כלל חוסר יכולת לנשום בהמראה ונחיתה וסבל כללי מקוצר נשימה בין לבין. מקורס הטיס בתחילת השירות (אי שם בשנת 93) הצלחתי לחמוק מכל ניסיון להעלות אותי למטוס, עד שראש אט"ל סחב אותי איתו להונגריה ורומניה. אחרי הטיסה הראשונה (מבין ארבע...) הוא הבין למה התכוונתי כשאמרתי לו בשיחות שקדמו לטיסה ש"יש לי בעיה קטנה עם טיסות". אבל שרדתי... שרדתי גם טיסה ללונדון וחזרה מאמסטרדם עם דורית (שביניהן טיול מדהים של שלושה שבועות...) - ושרדתי עוד כמה וכמה נסיעות בתפקיד, באירופה וארה"ב. הפחד לאט לאט ירד ואפילו טסתי באופן תדיר בטיסות פנים - לצפון ולאילת. אבל לגבי טיול בחו"ל התשובה תמיד נשארה: אני? חו"ל? לא מיציתי עדיין את ישראל שלי.
בסוף הרעיון לצאת לטיול בחו"ל עלה לי בראש לפני שנתיים בערך. איכשהו עשיתי מנוי לניזלטר של קלאב ג'ירף - ויש עלה לי הרעיון של לה-ז'ה. ניסיון לסחוף את חברי קבוצתי (עד 10 באוטו) להצטרף אלי להרפתקה העלה חרס - האנשים פשוט מצאו כל תירוץ אפשרי לא לבוא. זה היווה תירוץ מספיק טוב בשבילי, וירדתי מהעסק - לשמחתה של "שתחייה".
העסק נשאר בתת מודע, עד שלפני חצי שנה בערך הצטרף אלי לטיול בכרמי יוסף בחור בשם ניר. התברר לי מאוחר יותר שניר הוא המנהל של קלאב ג'רף. אבל הוא לא רק זה - הוא אדם מקסים ורוכב טכני יוצא מן הכלל. ניר ראה אותי רוכב וקבע בפסקנות שהיעד אליו אני צריך לצאת הוא לה פאלמה. גם בגלל סגנון הרכיבה, ובעיקר בגלל שאני יכול לנסוע רק בחודשי החורף.
זה שוב ירד לתת מודע, עד שיום אחד (כמו הרפס...) זה התפרץ. טלפון לבירור תאריכים אפשריים, טלפון לקבל א' מ"שתחייה" וסגרתי שלושה ימים אחרי. ניסיונותי לרתום את החברים שוב נתקלו בשלל התירוצים הבלתי נגמרים - אך הפעם מה שחדל אותי מניסיונות (ותחינות) השכנוע הייתה דווקא העובדה שבסופו של דבר היה מקום אחד אחרון בטיסות בתאריכים שבהם הייתי פנוי להרפתקה.
את האמת? - פחדתי לנסוע לבד. אני מורגל בנסיעות לבד לחו"ל, ככה זה כמעט תמיד בנסיעות בתפקיד, אך הפעם זה שונה - זו אמורה להיות חופשה חווייתית, וזה לרוב בא עם החבר'ה, לא? ושוב נחלץ ניר לעזרה וחיבר אותי למישהי שנסעה גם היא ללה-פאלמה לחופשה לבדה. חמש דקות הספיקו לה בשביל לשכנע אותי שאני עומד בפני אחת החוויות הטובות שאפשר לצפות להן. סגרתי.
תוך יומיים כבר היו לי כרטיסי טיסה (וחודשיים להסתכל עליהם...).
חושד לפני הטיול עלה רף ההתרגשות - הגיע קובץ הנחיות להכנה לטיול - מה להכין, מה להביא - רואים שהחבר'ה בקלאב ג'ירף השקיעו מחשבה והביאו את הניסיון שלהם לידי ביטוי. אפילו צורפו קישור למצגת מקוונת בנושא טיפים לצילום מוצלח. דברים אלמנטריים, אבל כשמישהו חושב עליהם בשבילך זה מעלה את רף הביטחון, מגביר את הציפייה ומאריך את החודש שנותר. מאוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה