לכל אחד מאיתנו יש משהו שמוציא אותו לרכב. משהו שמקים אותו בארבע בבוקר כשבחוץ גשם שוטף וכל בריה שפויה בדעתה תתבצר בפוך עם כוס שוקו רותחת, עד 12 בצהריים (ואחרי, לפעמים...), כשבחוץ חמסין וכל העולם נעול במזגנים. בשביל אחדים זה המרחק - 120 ק"מ, לא חשובה התשתית, היעד הוא כיבוש המרחק הגדול ביותר מבין כל הרוכבים באותו יום נתון או שבירת שיא המרחק האישי. לאחרים - הגובה. מצטבר. המהדרין בקטגוריה זו יציעו לקורא המתעניין גרפים המציגים את שיפועי העליות בטיול כולו, תוך ניתוח קטגוריות הגבעות אותן כבשו (גבעות, כי ע"פ הגדרה אין בישראל ולו הר אחד...). פגשתי כאלה שבשבילם זוהי המהירות, אחרים רדפו אחרי גובה הדרופים או אורך הגאפים (GAP) ועוד.
בשבילי זה אותו קטע אחד בטיול. אותו סלע, אותה ירידה, שכבר חודשים אני מסתכל עליה וחושב לעצמי אם בכלל אפשר. אותה עליה טכנית קצרה שרוב האנשים עוברים לידה ולא רואים שם בכלל עליה. יש לי כמה כאלה שעוד לא ניסיתי. אחד אחד אני עושה אותם, שומר אותם ליום בו המצברוח או ההרגשה נמצאים בדיוק במקום הנכון - יחד עם תמיכה ופרגון מהסביבה (חברים, מזג אויר...)
סגירת חשבון כזו משנה טיול. היא הופכת אותו מסתם סיבוב בפארק ליום מוצלח במיוחד. מטיול טוב, לעוד יותר טוב. זה כמו להגדיל בשקל תשעים, רק שהתוספת היא של יותר מסתם צ'יפס וקצת קולה, אלא המבורגר שלם נוסף.
פוסט זה מוקדש לאותם קטעים, שעשו לי את היום, פעם אחרי פעם.
כשיוצאים מבן שמן לכיוון חדיד, יש באזור הגשר שש ירידות לכביש (שלוש בכל צד של הגשר...). בצד הצפוני יש שתיים ש"לא נחשבות", אך הירידות המאתגרות באמת נמצאות דרומית לגשר. נשארו לי עוד שתיים לסגור איתן חשבון - זה כנראה עניין של זמן:
אם כבר אנחנו בחדיד - נטפס לרומני, לסגירת החשבון עם "האמבטיה":
בשבילי זה אותו קטע אחד בטיול. אותו סלע, אותה ירידה, שכבר חודשים אני מסתכל עליה וחושב לעצמי אם בכלל אפשר. אותה עליה טכנית קצרה שרוב האנשים עוברים לידה ולא רואים שם בכלל עליה. יש לי כמה כאלה שעוד לא ניסיתי. אחד אחד אני עושה אותם, שומר אותם ליום בו המצברוח או ההרגשה נמצאים בדיוק במקום הנכון - יחד עם תמיכה ופרגון מהסביבה (חברים, מזג אויר...)
סגירת חשבון כזו משנה טיול. היא הופכת אותו מסתם סיבוב בפארק ליום מוצלח במיוחד. מטיול טוב, לעוד יותר טוב. זה כמו להגדיל בשקל תשעים, רק שהתוספת היא של יותר מסתם צ'יפס וקצת קולה, אלא המבורגר שלם נוסף.
פוסט זה מוקדש לאותם קטעים, שעשו לי את היום, פעם אחרי פעם.
כשיוצאים מבן שמן לכיוון חדיד, יש באזור הגשר שש ירידות לכביש (שלוש בכל צד של הגשר...). בצד הצפוני יש שתיים ש"לא נחשבות", אך הירידות המאתגרות באמת נמצאות דרומית לגשר. נשארו לי עוד שתיים לסגור איתן חשבון - זה כנראה עניין של זמן:
אם כבר אנחנו בחדיד - נטפס לרומני, לסגירת החשבון עם "האמבטיה":
עדיין סביב תל חדיד - כמה מופעים ב"מגרש המשחקים", מדגים איך לא כל ירידה היא רק ירידה ולמה לא חייבים לרדת תמיד ב"דרך המלך"...
ובעלייה:
יורד ליד...
ליד, יש את הירידה שזכתה איכשהו לשם "המטופשת":
נטשנו את התל ובדרך חזרה לכיוון בן שמן יש איזה סלע ענק שלעלות אותו עוד לא ניסיתי, אבל לרדת שם זה תמיד תענוג...
עד כאן חדיד - בן שמן, נעבור לפארק קנדה. את הדרכים השונות לקטע הבא כמעט כל מי שהיה מכיר, כמה דרכים גם לרדת אותו:
כמה קילומטרים לפניו, יש עליה לא פשוטה, ששני סיבובים בה הופכים אותה למעט מסובכת
ועוד כמה קטעים בקנדה...
אני יכול לטייל בהרבה מקומות בלי להתעייף מחזרה על אותו מסלול ואותם אלמנטים. רוב האלמנטים לא נשארים קבועים כל השנה, אלא משתנים עם העונה ועם הזמן. להיות במקום מסוים בחורף יכול להיות חוויה שונה לחלוטין מאשר בקיץ, ולפעמים לאחר חצי שנה משתנים תוואי שטח בצורה כל כך משמעותית שדברים שהיו קלים נהיים בלתי אפשריים ולהפך.
אין ספק, עם זאת, שאחד האזורים המדהימים לטיול הם הרי ירושלים. הנופים המשכרים והאויר הצלול מהווים את הבסיס למתכון של טיול מושלם, בדגש על עונות המעבר - שם לא חם או קר מדי. את מסלול סובב אבן ספיר הכיר לי סער גלוון בשנת 2007 ומאז אני חוזר לשם לפחות 5-6 פעמים בשנה. המסלולים המוכרים באזור כוללים את יד קנדי, אורה (מזרחי ומערבי), הר הרצל, IMBA, חוות הגתות וסינגל המעיינות המוכר והידוע.
"Wall Ride" קטן במעיינות:
עליה טכנית, כמו שאני אוהב...
וירידות לרוב...
(זה על הצד, לא יודע איך ליישר את זה...)
אין ספק שבשביל זה אני יוצא לרכב.
זה פוסט שימשיך להתפתח - ואוסיף אליו כל "סגירת חשבון" וכל אלמנט שמוצא חן בעיני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה