למצוא עם מי לרכב בסופ"ש זה קל. יש לי קבוצת חברים מופלאה בגרופי - באוטו עד 10 (על גרופי ועל הקבוצה בפוסטים נפרדים...) שאיתם אני נפגש כל סופ"ש לטיולים ואז אין דילמה - רוכב עם חברים והחוויה מתעצמת.
אבל מה עושים כשאין אפשרות לרכב עם עוד אנשים? זה קורה כשההזדמנות לרכב מגיעה בהתראה קצרה - פתאום נקרתה ההזדמנות סתם ככה באמצע השבוע, זה קורה כשהזמן לא מתאים לאף אחד אחר, או סתם - לפעמים פשוט לא תכננת ותיאמת ואתה "תקוע" לבד.
ברכיבה לבד קיימים סיכונים. מה אם תיפול לבור? או סתם תיפול. ומה אם תהיה תקלה שלא אדע להתמודד עימה, או תקלה שאי אפשר לתקן, כמו נאבה מפוצצת? הסיכונים קיימים לא רק אם יצאנו לרכיבה טכנית לבד, רבים הם מקרי הנפילה גם במסלולים פשוטים על שבילים לבנים...
אבל ברכיבה לבד קיימים יתרונות, שלא קיימים ברכיבה עם חברים. הקצב הוא שלך, מתאים לך ורק לך. אתה עוצר לשתות ולנוח מתי שאתה צריך, ממשיך כשאתה מוכן - מהר או לאט - איך שמתאים לך. גם המרחק והמסלול הם שלך, ולא מותאמים לאנשים אחרים ואם בא לי לנסות שוב ושוב קטע טכני - אני לא צריך להסביר או לבקש מאיש, אני פשוט מנסה עד שנמאס לי.
יוצא שאני רוכב לבד אחת לשבוע בערך ובגלל הסיכונים אני בוחר במסלול שיעמוד במספר קטן של קריטריונים - המסלול חייב להיות מוכר מאוד, ברמה של כל אבן ואבן, מסלול שבו לא מתרחקים יותר מדי מנקודת ההתחלה (לזה מתאים מסלול שיוצא וחוזר למוקד, כמו שמיניות...) ובעדיפות - מסלול שגם אם אין בו כמעט אף אחד, גם ביום חלש יש בו מישהו.
אישית, כשאני רוכב לבד, זה בשביל מה שנקרא "לתת בראש". אני עושה מסלול שלוקח לקבוצה כשלוש שעות - ועושה אותו ללא עצירות בשעה וחצי, או פחות. כל נושא ה"חיבור לטבע", ,לחיות את הנוף" וכו' לא באים כאן לידי ביטוי. זה לא בגלל שאני בלחץ של זמן או משהו, אלא פשוט הצורך לפרוק אנרגיות, בקצב אחר משהתרגלתי ברכיבה בקבוצה. לרוב אני "מתחבר" לאייפוד שאפל שלי, עם מוזיקת כאסח קשה (כזו של חדרי כושר...) - דבר שדורש גם ניתוק מהטלפון לאותו פרק זמן, כי לא שומעים - וכל החוויה מקבלת נופך אחד לגמרי: חדר הכושר הפרטי שלי, בטבע.
אני ממליץ לנסות את החוויה הזו - אתה לבד עם האופניים - זה אתגר אחר, שלך עם עצמך.
אם היה לי אומץ, הייתי עושה את זה ברכיבת אפיק מדברית על 160 ק"מ - אבל אני בטח אלך לאיבוד...
אבל מה עושים כשאין אפשרות לרכב עם עוד אנשים? זה קורה כשההזדמנות לרכב מגיעה בהתראה קצרה - פתאום נקרתה ההזדמנות סתם ככה באמצע השבוע, זה קורה כשהזמן לא מתאים לאף אחד אחר, או סתם - לפעמים פשוט לא תכננת ותיאמת ואתה "תקוע" לבד.
ברכיבה לבד קיימים סיכונים. מה אם תיפול לבור? או סתם תיפול. ומה אם תהיה תקלה שלא אדע להתמודד עימה, או תקלה שאי אפשר לתקן, כמו נאבה מפוצצת? הסיכונים קיימים לא רק אם יצאנו לרכיבה טכנית לבד, רבים הם מקרי הנפילה גם במסלולים פשוטים על שבילים לבנים...
אבל ברכיבה לבד קיימים יתרונות, שלא קיימים ברכיבה עם חברים. הקצב הוא שלך, מתאים לך ורק לך. אתה עוצר לשתות ולנוח מתי שאתה צריך, ממשיך כשאתה מוכן - מהר או לאט - איך שמתאים לך. גם המרחק והמסלול הם שלך, ולא מותאמים לאנשים אחרים ואם בא לי לנסות שוב ושוב קטע טכני - אני לא צריך להסביר או לבקש מאיש, אני פשוט מנסה עד שנמאס לי.
יוצא שאני רוכב לבד אחת לשבוע בערך ובגלל הסיכונים אני בוחר במסלול שיעמוד במספר קטן של קריטריונים - המסלול חייב להיות מוכר מאוד, ברמה של כל אבן ואבן, מסלול שבו לא מתרחקים יותר מדי מנקודת ההתחלה (לזה מתאים מסלול שיוצא וחוזר למוקד, כמו שמיניות...) ובעדיפות - מסלול שגם אם אין בו כמעט אף אחד, גם ביום חלש יש בו מישהו.
אישית, כשאני רוכב לבד, זה בשביל מה שנקרא "לתת בראש". אני עושה מסלול שלוקח לקבוצה כשלוש שעות - ועושה אותו ללא עצירות בשעה וחצי, או פחות. כל נושא ה"חיבור לטבע", ,לחיות את הנוף" וכו' לא באים כאן לידי ביטוי. זה לא בגלל שאני בלחץ של זמן או משהו, אלא פשוט הצורך לפרוק אנרגיות, בקצב אחר משהתרגלתי ברכיבה בקבוצה. לרוב אני "מתחבר" לאייפוד שאפל שלי, עם מוזיקת כאסח קשה (כזו של חדרי כושר...) - דבר שדורש גם ניתוק מהטלפון לאותו פרק זמן, כי לא שומעים - וכל החוויה מקבלת נופך אחד לגמרי: חדר הכושר הפרטי שלי, בטבע.
אני ממליץ לנסות את החוויה הזו - אתה לבד עם האופניים - זה אתגר אחר, שלך עם עצמך.
אם היה לי אומץ, הייתי עושה את זה ברכיבת אפיק מדברית על 160 ק"מ - אבל אני בטח אלך לאיבוד...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה